2ותצא אש ר' אליעזר אומר לא מתו בני אהרן אלא ע"י שהורו הלכה בפני משה רבם. בעירובין בפרק הדר אמר רבי אליעזר לא מתו בניו של אהרן אלא על שהורו הוראה לפני משה רבם מאי דרוש ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט אשר לא צוה אותם והא דכתיב בהקריבם אש זרה לפני יי' שהקריבו אותה על פי הוראתם ופירוש בהקרבתם לפני יי' הבי"ת כינוי זמן כאלו אמר בעת קרבתם לפני יי' מתו ואף על פי שלא ענש הכתוב אלא אם כן הזהיר ולא מצינו שהזהרו על זה וכל שכן למאן דאמר מפני ששתויי יין נכנסו שלא הזהרו על זה אלא לאחר מיתתן יש לומר שאני הכא שכבר היו מחוייבי מיתה כדלקמן:3רבי ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש תדע שאחר מיתתן הזהיר הנותרים שלא יכנסו שתויי יין משל למלך כו'. בויקרא רבה ופירוש אשר לא צוה אותם אינו סבת מיתתם אלא להודיע שמעצמם התנדבו בו ולא שצוה אותם כמו שצוה את אהרן קח לך עגל וגו' ופירוש בהקריבם אש זרה בעת הקריבם האש זרה ופירוש בקרבתם בעת קרבתם לא שבעבורה מתו אבל בת"כ בפרשת אחרי מות שנו בקרבתם לפני ה' וימותו רבי יוסי הגלילי אומר על הקריבם מתו שנכנסו לפני לפנים ולא על הקרבת הקטורת גם לא על הקרבת אש זרה שכהוגן עשו מה שעשו לולא שנכנסו לפני ולפנים ר' עקיבא אומר כתוב אחד אומר בקרבתם לפני ה' וימותו וכתוב אחד אומר ויקריבו לפני ה' אש זרה הכריע הכתוב בהקריבם אש זרה לפני ה' הוי אומר על הקריבם לפני ה' ולא על ההקרבה ר' אליעזר בן עזריה אומר כדי קריבה לעצמה וכדי הקרבה לעצמה כלומר שכל אחת משתיהן גרמה מיתתן ובויקרא רבה אמרו בר קפרא בשם רבי ירמיה בן אליעזר אומר בשביל ד' דברים מתו שני בני אהרן על הקריבה ועל ההקרבה שהקריבו קרבן שלא נצטוו ועל אש זרה אש מבית הכירים הכניסו ועל שלא נטלו עצה זה מזה אמר רבי ירמיה בן אלעזר בד' מקומות הזכיר מיתתן של בני אהרן ובכולן הוא מזכיר סרחונן וכל כך למה להודיעך שלא היה בידן עון אלא זה בלבד ויש לתמוה מה ראה רש"י ז"ל להביא דברי רבי עקיבא ודברי רבי אליעזר ולא דברי רבי יוסי הגלילי ודברי ר' אלעזר בן עזריה ודברי בר קפרא שאמר משם רבי ירמיה בן אלעזר. ושמא י"ל מפני שדבריהם של אלו יותר קרובים לפשוטו של מקרא שממאמר אשר לא צוה אותם שכתוב אחריו מיד ותצא אש חוייב בהכרח לומר שלא אמר הכתוב אשר לא צוה אותם כדי לשבחם רק כדי לגנותם לומר שמפני שעשו שלא כהוגן נענשו ותצא אש מלפני ה' והיינו כדברי רבי אליעזר ומפני שנכנסה פרשת שתויי יין בין מיתת נדב ואביהוא ובין מאמר משה לאהרן ולבניו הנותרים שיאכלו הנותרת מן המנחה של היום ההוא והחזה ושוק של הקרבנות של אותו היום שהוא ספור לעצמו שאין לו שייכות כלל מורה בהכרח שבעבור שהיו שתויי יין נתחייבו מיתה ולפיכך הזכיר הנותרים מבני אהרן לומר שבעבור זה היתה מיתתן ואין בזה הפסקה והיינו כדברי רבי ישמעאל אבל דברי רבי יוסי הגלילי שראיתו ממאמר בקרבתם לפני ה' וימתו ודברי רבי עקיבא שראיתו ממאמר בהקריבם אש זרה ודברי רבי אלעזר בן עזריה שראיתו מחבור שניהם שאפשר לפרש הבי"ת שלהם בית הכנוי שפירושו בעת הקריבם ובעת קרבתם לא נראו בעיניו ולפיכך הניח גם דברי בר קפרא שאמר בשם רבי ירמיה בן אלעזר אך קשה דמהכא משמע דכולהו מודו שמחמת סרחונם נענשו ואין הדבר כן שהרי משעה שהציצו ונסתכלו בשכינה נתחייבו מיתה אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה והמתין להם עד יום הקמת המשכן כדכתב רש"י בפסוק ויראו את אלהי ישראל ועוד שמזמן שעשה העגל נתחייבו כליה כדכתיב ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן ופרש"י להשמידו זה כלוי בנים וכן הוא אומר ואשמיד פריו ממעל ואתפלל גם בעד אהרן והועילה תפלתי למחצה ומתו שנים ונשארו השנים ועוד שכבר נאמר למשה קודם עשיית המשכן ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי ודרשו בו בזבחים בפרק פרת חטאת אל תקרי בכבודי אלא במכובדי דבר זה רמזו הקב"ה למשה ולא ידעו עד שמתו בניו של אהרן כיון שמתו אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום כו' כמו שכותב אותו רש"י כאן ולהלן י"ל דמההיא דפרק פרת חטאת ל"ק דאיכא למימר שמפני שהיה גלוי וידוע לפניו קודם עשיית המשכן שעתידים מיודעיו של מקום לחטוא ויענשו בעונש מיתה ויתקדש הבית על ידם רמז אותו למשה במאמר ונקדש בכבודי והיינו דמסיים בה דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשך אל תקרי ממקדשך אלא ממקודשיך שבשעה שהב"ה עושה דין במקודשיו מתירא ומתעלה ומתקלס אם כך לאלו כל שכן ברשעים ובקצת נוסחאות שכתוב בהן אמר לו משה לאהרן אהרן אחי לא מתו בניך אלא כדי להתקדש כבודו של מקום יש לומר דהכי קאמר לא מתו בניך ביום הזה ששרתה שכינה לישראל אלא כדי להתקדש על ידם כבודו של מקום אבל אלמלא שנתקדש כבודו ע"י מיתתן לא היה ממית אותן עכשיו מפני שהחטא שעשו ביום הזה לא היה כדי להמית ואף על פי שכבר נתחייבו מיתה משעה שהציצו בשכינה היה ממתין מיתתן כמו שהמתין אותה עד עכשיו וככה יתפרש גם כן ההיא דפרק הדר דאמר ר' אליעזר לא מתו בניו של אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבם שר"ל לא מתו בניו של אהרן ביום הזה שהיה שמחה לישראל אלא על שהורו ביום הזה היראה לפני רבם אבל לולא זה היה ממתין את מיתתן ביום אחר כמו שהמתין החטא של הצצה עד עכשיו אבל מדברי רש"י שכתב והייתי סבור או בי או בך עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך דמשמע שלא מתו בעבור שום חטא אלא כדי שיתקדש הבית בלבד שאלו מתו בעבור חטאם מניין לו למשה שהם גדולים ממנו ומאחיו דילמא לא מתו רק בעבור חטאם שחטאו בו ביום שמא י"ל דאפילו הכי מדקרי להו הקב"ה מכובדי וקרובי למדנו שהם היותר מכובדים והיותר קרובים אליו וכן מההיא דואתפלל גם בעד אהרן שנגזר שימותו השנים וישארו השנים ומההוא דויראו את אלהי ישראל שנגזרה עליהם מיתה מחמת שהציצו בשכינה ל"ק דאיכא למימר אלמלא החטא של יום הח' לא היו מתים באותו יום שהיה יום שמחה של ישראל אבל היה ממתין מיתתן ביום אחר כמו שהמתין אותה עד עכשיו אבל בעבור שסרחו בו ביום ששרתה בו שכינה לישראל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מתו בו ביום ולא בעבור שהחטא שחטאו בו ביום הוא חטא של מיתה היו אלו חייבים מיתה שהרי עדיין לא הוזהרו בו ובזה הותרה השאלה ששואלין איך נענשו מיתה בכניסתן במקדש שתויי יין והלא לא הוזהרו על זה אלא לאחר מיתתן:
